גזר דין בתיק ת"פ 25433-05-10

הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר  טיעון, שככלל תיקון כתב האישום, ללא הסכמה עונשית, בכך שביום 9.5.10 התקשר לל.מ. (להלן:"המתלונן") ומשהלה לא ענה שלח לו מסרון בו דרש ממנו לדבר עמו בדחיפות, וכשהמתלונן לאחר מכן ענה לטלפון דרש ממנו כי יסיעו ברכבו. המתלונן ניסה להתנגד אך  נכנע ללחציו והסכים להסיעו למקומות שונים בשל לחצי הנאשם שהטיל עליו אימה שאם לא ייעתר לדרישותיו יפגע בו.

הנאשמים מפעם לפעם נהגו לדרוש מהמתלונן להסיעם ומידי פעם שילמו לו סכומים של  10 ש"ח ו-15 ש"ח עבור הנסיעות, וביום הזה המתלונן כאמור נסע לאסוף הנאשמים ברכב של שותפו מבית הנאשם. הנאשמים הנחו אותו לאן לנסוע וירדו באותם מקומות מהרכב בעת שהמתלונן המתין להם. בשלב מסויים הסיעם לביתם ודרש מהם לרדת מהרכב, אך הם סרבו ודרשו שיקח אותם למקום נוסף. המתלונן התנגד וטען כי הוא לא הנהג שלהם וביקש מהנאשם שלא יתקשר אליו יותר בדרישות כאלה. בתגובה סטר הנאשם בחוזקה על לחי ימין של המתלונן וכשהמתלונן יצא מהרכב יצא גם הנאשם 2 והחל להכותו במכות אגרוף , הפילו ארצה והמשיך לתקוף אותו בבעיטות  כשנאשם 2 ואחר הצטרפו ותקפו אותו בצוותא בכל חלקי גופו.

אביו של המתלונן נקלע למקום באקראי וניסה לחלץ את בנו, וכשניסה להתקשר למשטרה הנאשם לקח ממנו את מכשיר הטלפון שלו.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש: שבר באף ,דימומים, שטפי דם ונפיחות מתחת לעין  ימין ובלחי ימין, שפשופים בפנים ובפלג גופו העליון , רגישות בצלעות , ונזקק לטיפול רפואי בבית חולים-   עבירות של תקיפה בצוותא חדא הגורמת חבלה של ממש וסחיטה באיומים.

כתב האישום המקורי הוגש כבר ביום 16.5.10 ונאשם 2 הודה והורשע מיד במסגרת הסדר טיעון בעבירה של תקיפה בצוותא חדא הגורמת חבלה של ממש, ונגזר דינו  ביום 31.1.11 לקנס בסך  1500 ש"ח,מאסר בפועל של 5 חודשים, פיצוי למתלונן בסך 3,500 ש"ח, שנה מאסר מותנה וכן התחייבות בסך 15,000 ש"ח.

חלקו של נאשם 2 היה קטן משל נאשם 1, ולא בכדי התביעה ויתרה לו על עבירת הסחיטה באיומים . בגזר הדין של נאשם 2 התחשבתי לקולא בהודאתו, במצבם הבריאותי הקשה של הוריו ובעובדה שלחובתו הרשעה אחת בלבד בעבירה שונה. לחומרה התייחסתי לקרבן, שבעקבות התקיפה  נזקק לניתוחים ולכך שמדובר במי שמוכר מזה שנים כנכה לאחר שאובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית, אך נמצא ברמיסיה , ומטופל תרופתית ונפשית.  בעקבות האירוע הקורבן נמצא במצב פוסט טראומטי וסובל מפחד תמידי ממפגש עם התוקפים. מדובר ללא ספק באירוע  טראומטי  שהחמיר מצבו הנפשי, שהיה שברירי מלכתחילה. נראה כי לא בכדי בחרו הנאשמים דווקא בו שכן על פי עדות המתלונן הם ידעו היטב מה מצבו הנפשי. לפני האירוע האלים המתלונן הועבר למסגרת  דיור מוגן וביום האירוע רכבו היה מקולקל ונאלץ לכן להסיעם ברכב  שותפו, שנכח עימו , אך בשלב מסויים נמלט. הנאשמים  ידעו מניסיון העבר כי  באיומיהם, ביכולתם לשעבד המתלונן אליהם, ולנצלו, אלא שהמתלונן ביום זה הפתיעם, אזר עוז , נעמד מולם והתנגד להם,  אלא שתגובתם על כך הייתה מיידית ואכזרית.

 ניתן אך לדמיין כיצד היה האירוע מסתיים אלמלא נקלע למקום באקראי אביו של המתלונן, שהחליט כי ברצונו לקנות פלאפל בחנות סמוכה.  מדובר במעשי בריונות שפלים, בזויים, מכוערים ומעוררי סלידה שיש להוקיעם ולהקיאם.

לא רק זאת, אלא הנאשם שבפני, בחר לכפור, ולכן שמעתי את עדותו של המתלונן, שהסיטואציה הייתה קשה לו, ואשר  העיד כי הנאשמים היו שכניו מילדות. הוא תיאר ההתעללות בו והתקיפה  הקשה שהותקף והוגשו צילומיו לאחר שנחבל (ת/1). המתלונן עבר חקירה נגדית קשה ומתישה ונזקק למספר הפסקות . כך גם העיד אביו , והעיד אבי סרידוב, עד ראיה, שהוכרז עד עויין. 

ב-13.6.11  ביקש הסנגור כי התיק יועבר לגישור. ב-13.11.11 נמשכה שמיעת פרשת הראיות ורק ב- 23.1.12 התקיים הליך גישור .

 ב-28.6.12 , המועד שנקבע לסיום שמיעת פרשת הראיות, הוצג הסדר הטיעון .

הטיעונים לעונש נדחו מאז שוב ושוב בין היתר לקבלת תסקירי שרות המבחן וחוו"ד הממונה ובשל בקשות הנאשם.

כמו כן נתקבל תסקיר נפגע, לדיון ביום 3.1.13 ממנו עולה כי המתלונן  נמצא במעקב סוציאלי שבועי ומקבל הדרכה וליווי פרטניים יום יומיים. את הנאשמים הכיר בטרם הוכר כזכאי לתכנית השיקום וסבר לתומו כי הם חבריו, אלא שניצלו כמיהתו  לקשר, ואת חולשתו,  והפגיעה שפגעו בו היוותה פגיעה ממשית ביחסי האמון שניסה לקיים עם הזולת,  והעצימה את מצבו הנפשי, הקשה ממילא.

מתסקירי שרות המבחן עולה כי הנאשם גרוש, בן 34,  אב לשלשה קטינים , המתגוררים עם גרושתו. הוא בעל 10 שנות לימוד ולא התגייס לצה"ל. אמו חולת סרטן, מוכרת כנכה והוא סועד אותה. הוא חב כספים רבים למל"ל בשל אי תשלום מזונות ילדיו.

שהמב"ח התרשמו כי הנאשם מתקשה לקבל גבולות  וסמכות, משדר כוחניות ועוינות, ומתקשה לווסת כעסים, אך למרות זאת שולל כל בעייתיות בתפקודו , מתקשה לשתפם ומוסר מידע סלקטיבי בלבד . למרות ששלל שימוש בסמים, בבדיקה נמצאו שרידי גראס, כמו כן הכחיש ביצוע העבירות  וטען כי לא איים על המתלונן  ולא רק שלא תקף אותו אלא חילצו מידי תוקפיו,  לכן נמנעו מכל המלצה.

התביעה עותרת למאסר במתחם שבין שנה לשנתיים בהתחשב בעונש שהוטל על נאשם 2  ופיצוי משמעותי, וגבוה בהרבה מזה שהוטל על נאשם 2 ,בעוד הסנגור מבקש להשוות העונשים ולהסתפק בעבודות שרות  בשל עברו הנקי, הזמן הרב שחלף, ומצבו הכלכלי הקשה.

בשל הכחשתו המיוחס לו ביקשתי לשמוע עמדת הנאשם,  שהביע צערו על המקרה וכשנשאל  מדוע אינו לוקח אחריות מלאה, כפי שמצויין בתסקיר השיב כי לוקח אחריות אך רק על החלק שלו ונטען כי אינו חוזר בו מהודאתו. לבקשת הסנגור נדחה לקבלת תסקיר משלים- בו צויין כי חוזר בו מהכחשתו ומודה אולם עדיין מודה חלקית בלבד, ושוב ציינו כי נמנעים מהמלצה לאור עמדתו השוללת בעייתיות ונזקקות טיפולית.

ב"כ הצדדים תמכו טענותיהם בפסיקה.

בת.פ. 30184-05-11 מדינת ישראל נגד טטיאנה זלמנוביץ ובאסל גבן  הודו הנאשמים בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא חדא . הם גרמו בין היתר לשבר באף ופצעי דקירה . הנאשמת חבטה בראשו עם בקבוק ובהמשך דקרה בידו עם בקבוק שבור ובמסגרת ההסדר נדונה ל-15 חודשי מאסר כולל הפעלת מאסר מותנה של 10 חודשים, והנאשם נדון ל-6 חודשי מאסר בפועל.

בע"פ 4458/12 יעקב אלמו נגד מדינת ישראל המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון  בסחיטה באיומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש וגרם נזק בזדון ונדון ל-48 חודשי מאסר כולל הפעלה של שני תנאים במצטבר ובחופף, ובימש"ע דחה הערעור והוסיף כי המערער נהג בבריונות כלפי המתלונן וניצלו עם אחרים בדרך של איומים הפחדה ואלימות למען השגת מטרתו , וגם אם לא מדובר באלימות ברף העליון אין להקל בו ראש . אין ספק כי עקב נסיבות חייו הקשות הידרדר לפשע אולם בתי המשפט וגורמי הטיפול ניסו להושיט  לו יד  ולסייע לו והדבר לא הועיל : הוא הוסיף לפשוע  ולא השכיל למצות מסגרות השיקום שהוצעו לו וניפלט מהן כשתיק זה עוד חוליה בשרשרת וילכן ש צורך להבהיר לו כי באופן חד משמעי כי יש מחיר יקר  למעשיו.